בכנסת או בממשלה, שְׁדֻלָּה (או לוֹבִּי) היא קבוצה של חברי הכנסת, לאו דווקא מאותה סיעה, הפועלת לשם קידום רעיון מסוים. לשדולות אין מעמד רשמי, מה שמאפשר לה חופש פעולה מסוים שמנותק מסדר יומה של הכנסת^[1] על כן, לצד היתרון בחופש הפעולה, מדובר בהתארגנות ללא כלים פרלמנטריים שעומדים לרשותה, ולפיכך ללא סמכות פורמלית.^[2]

בכנסת ה-16 נמנו כ-44 שדולות, בכנסת ה-17 מעל 50 שדולות ובכנסת ה-20 קיימות כ-180 שדולות.

שדולה היא התארגנות וולנטרית של חברי כנסת. סדר היום של שדולה והאג'נדה שלה, לצד תדירות פעולותיה, היוזמות ושיתופי הפעולה שהיא יוצרת, כל אלו תלויים ברצון ובמטרת השדולה. לאורך השנים נושאים רבים נבחרו לקבל קידום על ידי שדולות. בין השאר, נוצרו שדולות למען אזורים גאוגרפיים: הנגב והגליל, יש"ע, ירושלים, הגולן, תושבי תל אביב, ראשון לציון, חיפה והקריות, אשדוד ובקעת הירדן; וכן שדולות למען קבוצות אוכלוסייה: שדולה חקלאית, למען הבדואים בנגב, הגמלאים, המאבטחים, יוצאים בשאלה, אנשים עם מוגבלויות, נוער עולה וענף הבנייה. יקיימות גם שדולות שממוקדות בנושאי ליבה, בין השאר למאבק בבעיית יוקר המחיה בישראל, למען חוקה, נגד קזינו, מאבק בתאונות דרכים, מאבק בסמים, טיפול בחיילי המילואים ודאגה לבריאות הציבור.

חלק מהשדולות הן בעלות חברים רבים (מעל חמישה).

זה יותר מעשור הפעילות הפלשתינית מתוזמרת ומשלימה, דומה לתנועת מלקחיים המנסה לאגף את ישראל. בעוד חמאס פוגע באזרחים ישראלים תוך הפרה בוטה של כללי הדין הבינלאומי, הרשות הפלשתינית פועלת כדי להצר את פעילותו ההגנתית של צה"ל נגד מתקפות אלה תוך עשיית כל מאמץ לצמצם את הלגיטימציה לפעילות ההגנה הישראלית.

לא בכדי בחרה הרש"פ למקד את מאמציה בעזה. שם זיהתה הרשות את פעולות צה"ל כמטרה נוחה, בשל ריבוי תקדימים של הפרות הדין הבינ"ל במהלך מלחמות המתרחשות בעולם. בכך בחרה לתת ביטוי למאבק הפלשתיני נגד ישראל שלא באמצעות מאבק מזוין, מאבק שבו ידה על התחתונה (הן ביחס לישראל והן ביחס לחמאס), ושהוא איננו פופולרי בעיניים בינלאומיות.